רב הנסתר עם הגלוי

שאלות תמה ששאלתי אמש בדרך העולה אל בית המדרש למיסטיקה: 

למה בכלל יש סוד?

מהי המוטיבציה להסתיר את הנסתר?

ארבעה נכנסו לפרדס - למה זה כזה סרט להכנס אליו?

האם גם תורת הסוד נובעת מבושה?

האם תורת הסוד נולדה יחד עם לידת הבושה עת הנגיסה בעץ הדעת?

או שאולי היא נולדה עת בריאת הלילה, הלבנה, הצל? 

אם כך - האם הסוד הוא נקב?

האם הוא מתמלא באמצעות השאלה?

האם השאלה היא היא ההתגלות?

האם אנחנו כאן מהלכים בגוף האדמה הזה כדי לחשוף סודות? או על מנת לשהות בנשימה יחד איתם? לנוע עם הגילוי והכיסוי בחמלה? 

האם הסוד הוא רעיון? או שהוא הד?

יש נסתרות שאני כבר שנים שומרת לעצמי

מפני וגם מפני סביבתי 

בחיי ובחיי שנים של טיפול פסיכולוגי - איני יודעת למה 

כשהלמה מוחלף במה 

השותפות בסוד הופכת מספקת - העמידה יחד: מולו, איתו, לצדו 

המבט שמניחות עליו

העדנה שבה עוטפות אותו, 

שואלות לשלומו 

הנוכחות 

מחליפה 

את הסיפור

גוף השפה 

מחליף את 

האור שבקצה המנהרה 

מרכבה

הופכת בית 

והנה

ריפוי

והנה

שירה