שנות שמיטה
מאת שירה חֹרש שנכתב בתקופה האחרונה תוך תנועה.
בטלטול בין אזורי שלום ומלחמה, בגאוגרפיה הפנימית ובזו החיצונית -
ומשקף את החוויה האישית ביחס לזו קולקטיבית, על רקע המצב הנוכחי.
הספר בנוי כמשפט ארוך, כנשימה ארוכה, מחולקת לשערים שהם פרקי הליכה וניסיונות התמקמות,
בהם השוטטות הפיזית והנפשית שזורה יחד ומייצרת מרחב חדש של התבוננות.
הספר מבקש לעורר שאלות על מהותה של גלות, על ממשותה של מלאכת ההתמקמות,
ועל יסוד האדמה המבקש הגדרה מחדש בעולם שאחרי השביעי לעשירי.
מסע אנטי גיבורה
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
מלבד המילה הכתובה, הספר מוקלט וכולל שיתוף פעולה רחב עם המוזיקאי אלדר ברוך.
מופע חי זוגי - מסע מוזיקלי פרפורמטיבי ועבודת שוטטות וסאונד
פרקי הליכה
כל שער בספר ילווה בהקלטות, עיבודים וביצועים קוליים,
לצד מפות הליכה בערים בעלות נוכחות ותרבות עברית-יהודית פועמת.
דרך פלטפורמה ייעודית, הטקסטים והסאונד יהיו זמינים להאזנה דרך אוזניות תוך שיטוט במרחב הפיזי.
המטרה היא להציע חוויה אינטימית של נוכחות וחקירה,
ולהעביר את המשתתפים ממצב של מנוסה למצב של הליכה מודעת וקשובה.
המשתתפים יוזמנו לשתף ולסמן נקודות ציון אישיות על המפות, ולרקום מפגש חי ומרובד בין חוויותיהם.
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
אמרנטה ב׳ ( ) עת הצרעה בפורטוגל עוקצת, הטילים על חיפה מתחילים לרדת
אני נקב
הגרון שלי נקב
הפות שלי נקב
הנקבוביות שלי נקב
אני תוצאה של חיבור
אני תוצאה של החסרה
החסרה
הצטברות של נקבים
של ויתורים
רשת של חורים
ניקבה של סבלנות
לא נאבקת על מקומך
יושבת על עצמות הישיבה
החורים שלך נושמים
טונות
של
נפש
ללא
בטן
נקב נוסף ניקבה אותי הצירעה
כשבאתי לשים ידי על כתפךְ לנחמה
ניקבת צער
דרכה אלגם הלילה את הרפואה
הקרח רק מאלחש את ידי
אך ידךָ החמה עליה ממתיקה את הארס
הופכו לדבש צרעות
אתה מאיר לי עם הפלאפון את
אור ההארה
כדי שאכתוב את הספר הזה
did you write everything
did you write it all
וזה אודות ריפוי
זה לא אודות תשובה
וזה לא שאם לא תבקשי
לא אעניק לך רפואה
נקב כואבת
נקב פועמת
נקב יוצרת
נקבים נקבים
חלולים חלולים
חללים חללים
חלילים חלילים
אני עומדת לקבל את השפה שלי חזרה
ואני עומדת לעשות איתה שלום
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
מקלט דו לשוני ( ) נא לא להצר בשעת הצער
שבת והזמן עודנו סובב את העולם
שוב פרשת לך - לך
ואני תרה בתוך היש
הנה ארצי
הנה מולדתי
הנה בית אבי
אך היכן משפחות האדמה שתבורכנה?
ושוב במקלט הדו לשוני
גשר עין נסגרת ונפקחת
כל העולם כולו גשר צר אך מה מתחת?
כל העולם כולו נא לא להצר בשעת הצער
כל העולם כולו גשר צר הופכו תעלת לידה
כל העולם כולו ו״ו החיבור מול ה״א הידיעה
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
ירושלים ( ) ריח דק של זהות
המלחמה מצטופפת, אז אני עוברת לגור לידךְ וליד אלוהים
בסנדוויץ שבין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה
שוכבת לישון על הצד
טלבייה זה כמו לגור בעיירה אירופאית, רק עם האוטו האדום שלי,
מסתובבת ברחובות עם שורשים - שהם שלי ולא תקחו לי אותם
ריח דק של זהות,
אולי שתי מלחמות מקרבות, כמו ששני מינוסים יוצרים פלוס?
נסיגה ארוכה פנימה,
ירושלים היא שנות אור מכל מקום אחר וגם מכל אחד וגם ממךָ
אז נותר לך הרבה זמן כדי לענות -
על ההודעות שקיבלתְ
ולא על אילו שלא קיבלתְ,
מוצאי שמחת תורה
כולם מקפלים את הסוכות, את הסודות
וחוזרים הביתה
יוצאת מאחת
נכנסת לשניה
רק לא חוזרת חלילה
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
ספסל הופך נדנדה ( ) לכל חודש מפתח אחר לרחם
90 מעלות זו זווית שלא מתנשקים בה
אך ניתן לחלוק בה פתי בר על
צלוחית דורלקס שקופה
ותה ירוק בכוסות קפה שחור
ש
ו
ק
ע
המילים משגיחות עלי גם
בתוך הצרות
והזהויות שלנו הן לא בדויות
רק נסתרות
מול בית התמחוי
במרפסת בלי בית
אני גוזרת רגע ירוק, רגע צהוב ועלה זהב אחד
מתוך עינייך
הנה הכל הובא לפניי
המואזין שאל הבוקר
העדיפה שעת תפילה או שעת שינה?
ואני שואלת
לרצות משהו מבלי לקטוף אותו
זו תבוסתנות או אהבה?
קואן הוא התפילה שמוצאת אותך
לצידך ספסל הופך נדנדה
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
שיכוני עובדים ( ) לא אוהבת את זה שצריך את הגשם
אם עַם שלא קיים
ממדינה שלא קיימת
יורה עלי טילים באמצע הלילה
איני עוזבת את החלום
אדרבא, נועצת רגליי בתוך הדימוי,
הדברים קיימים אך אינם נוגעים ברצפה
כמו רגליי על הספסל כשאני לצידך
וכתמיד, נושמת אל המחיר, משלמת
וממשיכה ללכת
אל יש שמש
אל יש אדמה
מחוץ לפוליטיקה מה עתיד האהבה?
It is not about the love
It is about the relation
וזה חיים שלמים להכין מִגָחלת לב
וכליות עמידות למים,
פאוזה גם היא אינה אלא שער
בין סוף להתחלה
בעין הזכוכית שלי אני צופה שירה
⎏⎐⍲⍱⎏⎐
מקדש גנאש המעופש ( ) What is the shape of your God
אל הזבל
אל השיט
אל הבלאגן
אל הסיחלה
אל השאריות
אל כרות ראש
אל קורא תפילות על מדבקות דהויות, אינן קריאות,
אל שומע צלצול פעמון על ביט דפיקות בטון
אל מטונף
אל נבגד
אל עטור פרחים צהובים מתקמלים מתקרמלים
אל מאובק
אל מפזר צואה להמונים
אל צופר מכל חדק על שילשיו, על ריבעיו
כל הברואים - אך רבעו הם
שלושה רבעים - שמימיים בני אלמוות
בשלושת רבעיו האדם עלה
רבע אחד כאן נותר למטה *
ויעבור הפיל על פני ויקרא:
מטאטא ללא יעה
הוא מטאטא?
– - - – - - —- - –
* ריגודה י׳, 90, 6-7, שיר האל, בהאגוד גיטה
