שנות שמיטה

מסעה.
של האנטי גיבורה

פואמה על גלות פנימית ועל שיבה שאינה גיאוגרפית;
על לב פתוח בעולם סגור

~
ספרה הרביעי של שירה חֹרש נכתב בשנתיים האחרונות במסעה אחר חיפוש מרפא למחלה ולמלחמה מתמשכת -
תוך תנועה ובטלטול בגאוגרפיה הפנימית ובזו החיצונית,
בשפה שיצאה מגבולותיה, דרך מפה שהפכה שקופה.

הפואמה בנויה כמשפט ארוך, כנשימה ארוכה המחולקת לשערים שהם פרקי הליכה,
בהם השוטטות הפיזית שזורה עם זו הנפשית, והחוויה האישית עם זו הקולקטיבית.
יחד הן מייצרות מרחב חדש של התבוננות ושל אינטימיות.

על מסעה
של האנטי גיבורה

דמות האנטי גיבורה מייצגת תודעה נקבית
והיא גיבורת הנוכחות המסרבת לעלילה הליניארית שחונקת את חייה.
מסרבת לחיות סיפור שכבר סופר.

היא אינה פועלת מתוך רצון לכיבוש, הכרעה או ניצחון,
אלא נמדדת בנכונות לשהות במרווח שבין סיפור ישן לסיפור חדש,
במתרחש מחלל בטנה ועד לגרונה, בריק שנפער בין התאוריות.
מסעה הוא מעגלי והוא ניזון מתוך נביעתה הפנימית.
ההווה שלה הוא אינו רעיון אלא חוויה.

האנטי גיבורה מאופיינת בכך שאינה נלחמת בצלליה או בפצעיה,
אלא מתיישבת לצידם ומתבוננת בהם לא כעל כישלון או כעל טלאי,
אלא רואה בהם את מוריה המחוננים.

היא מקיימת אינטימיות עם מה שעיניה לא רואות ועם כל זוג עיניים שפוגשת.

במסעה היא פורמת במקום לפרוץ,
היא מניחה לארכיטיפים ההירואיים ולתפקידים אליה חונכה.

בסוף המסע, היא אינה שבה עם ׳אוצר׳ או עם ׳גאולה׳, אלא עם נוכחות עמוקה,
ומציעה לנו חמלה במקום פתרונות.
היא מגלמת את הכוח הנקבי שמכיל, שמזין ומקיים יחסים.

אי גבורתה מתקיימת בנחישות הרכה של לבה, בפגיעותה,
בכניעתה לקמילתה ולהתחדשותה,
מתוך תודעה שאין בה היררכיה בין חוויה לחוויה, בין עצב לשמחה,
בין ארציותה לבין הנשגב שבה.

האנטי גיבורה מזכירה לנו שהחיים מתקיימים מחוץ לעלילה.
האנטי גיבורה היא משוררת.

○

פרקי הליכה

מלבד המילה הכתובה, הספר מוקלט וכולל שיתוף פעולה עם המוזיקאי אלדר ברוך -

מסע מוזיקלי פרפורמטיבי ועבודת שוטטות וסאונד

פְּתַח ; נִדָּה בַּמֶּרְכָּבָה

נִדָּה עַל גְּדַת נָהָר כְּבָר שׁוֹאֶלֶת:

סְלִיחָה,

אַתֶּם מַגִּיעִים אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי?
כְּבָר הֲיִיתֶם שָׁם?

הַאִם נִדָּה רַשָּׁאִית לַעֲלוֹת עַל מֶרְכָּבָה?

הַאִם הַמֶּרְכָּבָה תָּנִיעַ עִם נִדָּה?

צָרִיךְ רִשָּׁיוֹן מְיֻחָד עֲבוּרָהּ?

וּמָה בְּעִנְיַן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָהּ?

הַאִם כְּרוּבִים מְאֻכְסָנִים בַּמֶרְכָּבָה?

הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּכֶם נוֹסַעַת אוֹ מְעוֹפֶפֶת?

אַתֶּם עוֹבְרִים בִּזְבוּל אוֹ בְּעַרְפֶל?

צָרִיךְ לְהַחְלִיף מֶרְכָּבוֹת בֵּין הָרְקִיעִים?

וּמָה בֵּין גְּבוּלוֹת הַכּוֹבְשִׁים?

וּתְהִי עַל הַהֶגֶה - יַד אֱלֹהִים

מֶרְכָּבָה הִיא מִבְנֶה מֶכָאנִי, הִיא אֵינָהּ מִבְנֶה בִּיּוֹלוֹגִי

נִדָּה הִיא מִבְנֶה בִּיּוֹלוֹגִי, הִיא אֵינָהּ מִבְנֶה מֶכָאנִי

נִדָּה פֵּרוּשָׁהּ:

יְשִׁיבָה עַל גְּדַת נָהָר כְּבָר

נֹגַהּ סָּבִיב

נִדָּה פֵּרוּשָׁהּ:

רוּחַ סְעָרָה בָּאָה

פְּנֵי נֶשֶׁר

שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאַחַת

(בִּשְׁתַּיִם תְּכַסֶּה פָּנֶיהָ

בִּשְׁתַּיִם תְּכַסֶּה רַגְלֶיהָ

בִּשְׁתַּיִם תְּעוֹפֵף

קוֹל כְּנָפֶיהָ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים)

וְאַרְבָּע פָּנִים

עֵין חַשְׁמַל וּמַרְאֵה אֵשׁ

רוּחַ הַחַיָּה, בָּאֳפָנִים

נִדָּה פֵּרוּשָׁהּ:

אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ

שׁוֹמְעוֹת קוֹל מִדְבָּר

בְּעָמְדָּן, תַּרְפֶּינָה כַּנְפֵיהֶן

הִנֵּה הִיא וְהִנֵּה לֹא הִיא

הִנֵּה בְּמָקוֹם אֶחָד וְהִנֵּה בְּמָקוֹם אַחֵר

הִנֵּה עוֹלָה וְהִנֵּה יוֹרֶדֶת

הוֹוָה וְאֵינָהּ הוֹוָה

בְּמַרְאֶיהָ נִסְתָּר מָה שֶׁנִּסְתַּר

וְנִגְנַז מָה שֶׁנִּגְנַז

גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה נוֹסְעִים

רוֹעֲמִים דֶּרֶךְ נַפְשָׁהּ

לִבָּהּ אֵינוֹ שׁוֹקֵט

5.
אוֹי לָהּ לְנִדָּה שֶׁרוֹאָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִיא רוֹאָה;
אוֹי לָהּ לְנִדָּה שֶׁנּוֹסַעַת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כֵּיצַד הִיא נוֹסַעַת;

אוֹי לָהּ לְנִדָּה שֶׁמַּגִּיעָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לְהֵיכָן הִיא מַגִּיעָה;

אוֹי לָהּ לְנִדָּה שֶׁעוֹמֶדֶת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת עַל מָה הִיא עוֹמֶדֶת

6
וַיְהִי בִּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה, עַל נָהָר כְּבָר

-

מִתּוֹךְ; שְׁנוֹת שְׁמִיטָּה

מקלט דו לשוני ( ) נא לא להצר בשעת הצער

שבת והזמן עודנו סובב את העולם

שוב פרשת לך - לך

ואני תרה בתוך היש

הנה ארצי

הנה מולדתי

הנה בית אבי

אך היכן משפחות האדמה שתבורכנה?

ושוב במקלט הדו לשוני

גשר עין נסגרת ונפקחת

כל העולם כולו גשר צר אך מה מתחת?

כל העולם כולו נא לא להצר בשעת הצער

כל העולם כולו גשר צר הופכו תעלת לידה

כל העולם כולו ו״ו החיבור מול ה״א הידיעה

○

ירושלים ( ) ריח דק של זהות

המלחמה מצטופפת, אז אני עוברת לגור לידךְ וליד אלוהים

בסנדוויץ שבין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה

שוכבת לישון על הצד

טלבייה זה כמו לגור בעיירה אירופאית

רק עם האוטו האדום שלי,

מסתובבת ברחובות עם שורשים -

שהם שלי ולא תקחו לי אותם

ריח דק של זהות,

אולי שתי מלחמות מקרבות

כמו ששני מינוסים יוצרים פלוס?

נסיגה ארוכה פנימה,

ירושלים היא שנות אור מכל מקום אחר וגם מכל אחד

וגם ממךָ

אז נותר לך הרבה זמן כדי לענות -

על ההודעות שקיבלתְ

ולא על אילו שלא קיבלתְ,

מוצאי שמחת תורה

כולם מקפלים את הסוכות, את הסודות

וחוזרים הביתה

יוצאת מאחת

נכנסת לשניה

רק לא חוזרת חלילה

○

ספסל הופך נדנדה ( ) לכל חודש מפתח אחר לרחם

90 מעלות זו זווית שלא מתנשקים בה

אך ניתן לחלוק בה פתי בר על

צלוחית דורלקס שקופה

ותה ירוק בכוסות קפה שחור

ש

ו

ק

ע

המילים משגיחות עלי גם

בתוך הצרות

והזהויות שלנו הן לא בדויות

רק נסתרות

מול בית התמחוי

במרפסת בלי בית

אני גוזרת רגע ירוק, רגע צהוב ועלה זהב אחד

מתוך עינייך

הנה הכל הובא לפניי

המואזין שאל הבוקר

העדיפה שעת תפילה או שעת שינה?

ואני שואלת

לרצות משהו מבלי לקטוף אותו

זו תבוסתנות או אהבה?

קואן הוא התפילה שמוצאת אותך

לצידך ספסל הופך נדנדה

○

שיכוני עובדים ( ) לא אוהבת את זה שצריך את הגשם

אם עַם שלא קיים

ממדינה שלא קיימת

יורה עלי טילים באמצע הלילה

איני עוזבת את החלום

אדרבא, נועצת רגליי בתוך הדימוי,

הדברים קיימים אך אינם נוגעים ברצפה

כמו רגליי על הספסל כשאני לצידך

וכתמיד, נושמת אל המחיר, משלמת

וממשיכה ללכת

אל יש שמש

אל יש אדמה

מחוץ לפוליטיקה מה עתיד האהבה?

It is not about the love

It is about the relation

וזה חיים שלמים להכין מִגָחלת לב

וכליות עמידות למים,

פאוזה גם היא אינה אלא שער

בין סוף להתחלה

בעין הזכוכית שלי אני צופה שירה

○

מקדש גנאש המעופש ( ) What is the shape of your God

אל הזבל

אל השיט

אל הבלאגן

אל הסיחלה

אל השאריות

אל כרות ראש

אל קורא תפילות על מדבקות דהויות, אינן קריאות,

אל שומע צלצול פעמון על ביט דפיקות בטון

אל מטונף

אל נבגד

אל עטור פרחים צהובים מתקמלים מתקרמלים

אל מאובק

אל מפזר צואה להמונים

אל צופר מכל חדק על שילשיו, על ריבעיו

כל הברואים - אך רבעו הם

שלושה רבעים - שמימיים בני אלמוות

בשלושת רבעיו האדם עלה

רבע אחד כאן נותר למטה *

ויעבור הפיל על פני ויקרא:

מטאטא ללא יעה

הוא מטאטא?

– - - – - - —- - –
* ריגודה י׳, 90, 6-7, שיר האל, בהאגוד גיטה

צומת ג׳אפה בנגלורו ( ) ונתת בהם סימנים

איך אוכל להתקרב אליך בזמן שאתה פורם את החלומות שלנו

אנא תן בהם סימנים

ח.ל.מ כ.א.ב;

את הכמות המקסימלית של צללים

מטילים ביניהם רק שני אנשים

איני מצליחה לספור את הפאות של המצולע הזה;

האופק נשלף מתחת לרגליים

ואתה נותן בי סימנים

ח.ל.מ כ.א.ב;

אני נכנסת לנעליו של

אחר

זה מסריח -

אבל מתרגלים לכל;

אבא היה חוזר ואומר שרק פרות מאושרות

איפה אבא?

הנה הפרות;

מקשיבה לרכילות מזג האוויר

נאמר שזה זמן לא טוב להזין את הפיצולים

לשים רגל פה ורגל שם;

למות תוך כדי החיים

לחיות תוך כדי המוות

לתת בהם סימנים;

עוברת את הכביש כמו איני יכולה להדרס

עוצרת את התנועה על ידי החצייה;

מאחורֵי ריבוי האלים והמכוניות

אני מוצאת -

ריקות;

מתיישבת על מקומי

היכן שאני באה אל גופי

והרקמות בונות עצמן בין חצות הליל לשלוש;

לא רוצה לבשל את האהבה כמו חמין של שבת -

בישול ארוך על אש קטנה הורג את כל הטעמים

את כל הויטמינים;

ירייה בכנף

ירייה בזנב

אי אפשר לעוף ככה

אי אפשר לשחות ככה

נותרו רק סימנים

ח.ל.מ כ.א.ב;

לאן ללכת?

גז ברקס ברקס גז

והלך האוטו;

אני מדממת מהמקום הלא נכון;

אוזניים לכותל -

ח.ל.מ כ.א.ב;

יש אחר גדול מספיק שיוכל להעביר אותי את הנהר הזה?

יש חיבוק עם כתפיים רחבות דיו?

אני נענית אל גופי שהוא הכאן

אני נענית אל ידי הכותבת

אני נענית אל כאב החניכה והחניכיים

אני נענית ונהנית

נהנית ונענית

ח.ל.מ כ.א.ב

כ.א.ב ח.ל.מ;

הולכת לפני יומם

מאחורָיי גל של צרורות

מלא באבנים

השפנים הנכונים יקפצו מהכובע בעיתם

המציאות יוצאת עצמה לקראתי

העור יפה והנקבוביות פתוחות

מצאתי אהבת אמת בתוכי

ואורז לבן על סף דלתי

השארת את סימני הסוליה שלך על ליבי

ועדיין, טוב שהלכת;

מה שיוצא אל מחוץ לשפה הופך לשירה

דלת היא לא גליוטינה

ואני? כאן

האשראם של Lord Dhanvantari ( ) אם אין לאן לחזור, זה אומר שהגעתי?

נולדתי מחוץ לקווים

ומאז איני מפסיקה לחפש אותם

רב הנסתר עם הגלוי

סובבת הגלגל

יש לכם שולחן וכסא?

משוטטת בעולם;

מִי שֶׁגְּמַלְּני כָּל טוּב

הוא גְּמַלְּני במקום הזה

תקליט מתהפך בעודו סובב

מרכבות סתומות מתגלגלות;

סליחה, מה השנה בבקשה?

שנת שמיטה

האדמה נחה

גם הגוף, הנוף

גם חובותינו בטלים

נותרה אהבה אתרית, נדיפה

צרפנו פרק תודה והשבנו למקורה;

אך אורז לבן הוא הסימן

שאני

כאן;

שלוש ארוחות ביום;

מעכלת

מנמנמת

מתעוררת

מול אילנא דה ספקא

מול הכאב השוכן בתוך הזמן

הזמן המתקשה להפרד

מהאדמה הנחה;

מבקשת אהבה שאוכל להתקפל לתוכה -

מרימה את הראש מהמחשבה -

תופסת את התפיסה -

ריפוי הוא לא תשובה

הוא הנכחה;

את לוחצת במקום אחד עד

שנפתח לי במקום אחר

מטוטלת שמן על המצח

ממליכה אותי

כל בוקר;

השמן נספג במחזור הזמן

צפה על אדוות קַאשַיָה

רוקדת מבלי

להיות זו שמזיזה את הגוף

טוהר במקום תואר;

ערב בערב, שעה 17:00

אתה אוסף אותי

כרכרת ארבע על ארבע

על השביל הפתלתל אל

הלא נודע הטוב;

מצידה השני של התעלה

אני מפציעה

והיא נסגרת;

סף הוא סוף

עם ו״ו החיבור להתחלה אחרת

○