נשים מספרות סוד
תערוכה קבוצתית




על התערוכה ; טקסט מלווה
מרים הנביאה (מרים הנביעה) מגלמת במידה רבה את כלל הנבואה הנשית, את הסוד.
זו שאיננה קורעת את הרקיע אלא בוקעת מהקרקע,
זו שאיננה מנחיתה אמיתות מוחלטות אלא נובעת מהלב השותת של החיים עצמם.
כוחה טמון בנטילת המבט מלמטה, מאחורי הפרגוד, מתחת לפני השטח - והפיכתו לכלי נביאה.
בעוד המים העליונים יורדים מטה בהחלטיות כסימן קריאה,
המים התחתונים נובעים ומתפתלים מעלה כסימני שאלה.
הדבר רמוז בכך שהמילים ׳גשם׳ ו׳מטר׳ רומזות להגשמה ומטרה, דברים ודאיים ומוחלטים,
ואילו המילים ׳תהום׳ ו׳שאול׳ רומזות לתהייה ולשאלה, חוויות הנובעות מחוסר ודאות.
מאחורי השמיים הכחולים ישנו חלל אינסופי, אינו ידוע.
השמשות פה ושם מופיעות בתוכו , אך רוב החלל נותר חשוך.
זוהי המציאות הפנימית הנסתרת
מים של מטה - yin נסתר
נשי ומשתנה
מתהווה ומתפשט
הyang בטבע מביע את האור - את התודעה, המחשבה, את המטרה
אך בתרבות שלנו הוא יצא מאיזונו והשתלט על כלל הקיום
הyin הולך ומתמעט
העולם הולך ומתייבש
אנחנו קשורות ל yin הקוסמי באופן טבעי
אך בתוך הנפש שלנו יש היפוך -
אמונות מוצקות ונוקשות שמונעות מאיתנו להיות מורות של הנסתר
שמונעות מאיתנו לחגוג את הדם שלנו
את הרכות והחוכמה של הלב
בכל התקבצות שלנו כנשים ביחד,
הכוח של הyin, של הסוד, ברור לנו יותר
עוצמתי יותר
שירת הנסתר מציעה עצמה כרחם וכאגן עבור כך
כאפשרות להקשבה, לכאוס, ללא ידוע
בתערוכה נשים מספרות סוד
אנחנו ישובות - שבת (שבט) אחיות גם יחד
בלחישה, בדיבור , ביללה, בשתיקה
חוקרות את הכיסוי והגילוי
את החלום את האשליה את הבחירה
מה שהינך כעת תספר לך על עצמה


תיעוד התערוכה
Blood Moon on white
Flag
ריקי אלקיים
טקס
פרפורמנס
אישי קהילתי
על המהלך הטקסי
בעבודת הטקס הפרפורמטיבי של שירה חֹרש שנוצרה עבור התערוכה,
הקהל, אחד בתורו, נכנס אל החלל, לאחר שנטל ידיו במים, מתיישב על יד האמנית השכובה במרכז החלל מכוסה בד לבן על מעין מזבח, כשרק עיניה חשופות, וממלא אחר ההוראות שבטקסט שמונח לידה.
(מובא כאן בתחת לטקסט זה),
הטקסט מניע את המשתתפ.ת להתבוננות עמוקה פנימה, התמקדות גופנית וכתיבה, ולאחר מכן להזלפת דם הווסת של האמנית על גופה תוך כדי שהוא מפקיד אצלה סוד.
על ידי כך הוא מעניק מעצמו אל מאגר הסודות הקהילתי שנוצר והתהווה על גופה של שירה.
לאחר שטיפטף עליה את הדם (על האיבר בו מוחזק הסוד שלו)
הוא מוסיף את הסוד הכתוב אל שורש עץ הזית המטפטף מים - מזבח שהמשיך וצבר סודות לכל אורך התערוכה.
הבד שנכתם דם הפך בסוף המיצג לדגל שהוצב בכניסה לחלל התערוכה.
העבודה נוצרה בהשראת מדיטציית הטוגלן
בה אנחנו שואפים את הסבל הקולקטיבי הדחוס פנימה לתוכנו ונושפים חזרה אל המרחב המשותף אור, הקלה ורווחה.
כך שירה רואה את תפקיד האמן כאלכימאי ומתמיר של גופי כאב לרפואה ותנועה.

טקסט מנחה לעבודת הפרפורמנס (לחצי להגדלה)

תיעוד הפרפורמנס

